<h1>ראבי"ה סימן תת"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הכל חייבים בראיה חוץ מחרש שוטה וקטן. ואוקמה רבינא בחסורי מחסרא והכי קתני הכל חייבין בראיה ובשמחה חוץ מחרש מדבר ואינו שומע שומע ואינו מדבר שפטור מראיה ואף על פי שפטור מראיה חייב בשמחה ושאינו שומע ואינו מדבר ושוטה וקטן פטור מן השמחה הואיל ופטורים מכל המצות האמורות בתורה.
<h2>דף ג:</h2>
תנו רבנן איזה שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו. איתמר רב הונא אמר עד שיהיה כולם בבת אחת. ורבי [יוחנן] אמר אפילו באחת מהן, ואוקמינא דאי עביד להו ממש דרך שטות אפילו בחדא נמי אלא הכא איכא למיתלי ביוצא יחידי בלילה אימור גרנרפוס אחזיה והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח הטומאה הוא דקעביד והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא וכיון דעבדינהו לכולהו הוה ליה כמי שנגח שור וחמור וגמל דנעשה מועד לכל. אמר רב פפא אי שמיע ליה לרב הונא הא דתניא איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו הוה הדר ביה. איבעיא להו רב הונא ממקרע כסותו הוה הדר ביה דדמיא להא או דילמא מכולהו הוה הדר ביה (דדמיא להא) תיקו. והלכתא כרבי יוחנן.
<h2>דף ד.</h2>
תניא בתוספתא [פ"א ה"ד] תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בכל המצות האמורות בתורה, וכן תינוק שהביא שתי שערות ונתמלא זקנו ראוי לעשותו שליח ציבור ולעבור לפני התיבה ולישא את כפיו וכו'.
<h2>דף ה.</h2>
מאי על כל נעלם זה ההורג כינה בפני חבירו ונמאס. פירוש שנתכוין להמאיסו ואינו סבור שיהיה לו עון בכך, ונענש ואין לו חלק לעולם הבא. נראה לי כי נתמעט בעון זה.
<h2>דף ה:</h2>
תנו רבנן על שלשה הקדוש ברוך הוא בוכה בכל יום על שאפשר לו לעסוק בדברי תורה ואינו עוסק ועל שאי אפשר לו לעסוק בתורה ועוסק ועל הפרנס המתגאה על הציבור בחנם. ו[כ]ל העוסק בתורה אפילו יום אחד לשמה, היכא שלא אפשר ליה, מעלה עליו הכתוב כאלו עסק כל השנה כולה דכתיב [ישעיה נ"ח] ואותי יום יום ידרושון וכו'.
<h2>דף ו:</h2>
תנן התם אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה.
<h2>דף ט.</h2>
גרסינן בירושלמי בפירקין [ה"ז] תני רבי שמעון בן יוחאי אם ראית עיירות שנתלשות ממקומן בארץ ישראל דע כי לא החזיקו בשכר סופרים ומשנים ומה טעם על מה אבדה הארץ וגו' על עזבם את תורתי וגו', ומייתי עובדא על ששאלו רבי חייא ורבי ייסא במקום אחד א[י] שומרי העיר א[ייתון לו]ן סנטורי קרתא ולא הוה תמן לא ספר ולא סופר אמרי הן מחריבי קרתא ומאן נטורי קרתא ספריא ומתנייא הדא הוא דכתיב [תהלים קכ"ז] אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. עוד גרסינן בירושלמי דפירקין [ה"ח] ר' אחא בשם רבי יונתן כשם שמצוה לומר על דבר שהוא נעשה כך מצוה לומר על דבר שאינו נעשה. ונראה לי דגרסינן כך מצוה עליו שלא לומר וכו'. אמר רבי אלעזר כשם שאסור לטהר את הטמא כך אסור לטמא את הטהור.
<h2>דף ט:</h2>
מעוות לא יוכל לתקן זה שבטל קריאת שמע של שחרית או של ערבית, ודוקא ביטל במזיד, כדאיתא במסכת ברכות [כ"ו ע"א], וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו עליו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. אמר ליה רב היי להלל מאי דכתיב [מלאכי ג'] ושבתם וראיתם [וגו'] בין עובד אלהים לאשר לא עבדו וכו' עד תרווייהו צדיקים גמורים נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד. והיינו דאמר בן הא הא [אבות פ"ה מכ"ג] לפום צערא אגרא. נאה עניות ליהודאי כסודרא סמיקא לסוסיא חיורא, ואית [דגרסי כברזא] סומקא, פירוש האלפ[טור] המתוקן מעור אדום. ובפסיקתא דרב כהנא דחזון ישעיה [פי"ד] גרסינן חרב תאכלו חרובין תאכלו כדאמרינן יאה ערקא סומקא על קדליה דסוס חיור.
<h2>דף י.</h2>
וליוצא ולבא אין שלום אמר רב כיון שיצא אדם מדבר הלכה שוב אין לו שלום. ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה. ורבי יוחנן אמר אפילו מתלמוד לתלמוד.
אמר רב גידל אמר רב מנין שנשבעים לקיים את המצוות שנאמר [תהלים קי"ט] נשבעתי ואקימה וגו'.
<h2>דף יא:</h2>
אין דורשין בעריות בשלשה. אוקמה רב אשי בסתרי עריות בשלשה, כגון בתו מאנוסתו ושאר דברים הבאים מדרשה, ומתוך שהשנים נושאין ונותנין יחד ואינם שומעין לרב טעו ושרו מילתא דערוה מפני היצר. והני מילי בימי האמוראים שהיו לומדים על פה, אבל אנו שאנו לומדים דבר הכתוב אין לחוש לכל זה.
